<h1>הלכות ראו לרבינו יהודאי גאון — הלכ' שחיטה</h1>
<h2>דף ג:</h2>
ומי ששחט ואינו ידוע אם למד הילכות שחיטה אם לאו בודקין אותו אם יודע הילכות שחיטה מותר לוכל משחיטתו ואם אינו יודע אסור לוכל משחיטתו. וחרש שוטה וקטן אע"פ שיודעין הילכות שחיטה ומוחזקין ששוחטין יפה אין סומכין עליהן. כדתנן הכל שוחטין ושחיטתן כשירה חוץ מחרש שוטה וקטן וכו'. ואם יודעין הילכות שחיטה ושוחטין ואחרים רואים אותו שחיטתן כשירה דתנינן וכולן ששחטו ואחרים רואים אותן שחיטתן כשירה ומי שאינו יודע הילכות שחיטה ושוחט לפני מי שיודע או חרש שוטה וקטן שוחטין לפני מי שיודע ורואה שחיטה מתחלה ועד סוף מותר לוכל משחיטתו ואם לאו אסור כזו שאמר רב נחמן אמר רב ראה אחד ששוחט אם ראוהו מתחלה ועד סוף מותר לוכל ואם לאו אסור. והעמדנוה בשאינו למד הילכות שחיטה מה טעם שנאמר שמא מקצת שחיטה יפה שחט השאר שהא ודרס. ומי שאוכל בשר נבלה וטריפה בר מלקות הוא שכתב נבלה וטריפה לא יאכל לטומאה בה. ואם אוכל בצינעה וכסבור שאין אדם רואה אותו הקב"ה נפרע ממנו שכתב אני ה' אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר.
<h2>דף ה.</h2>
ומשומד אסור לוכל משחיטתו ומשומד לע"ז ולחלל שבתות בפרהסיא עושה יין נסך.
<h2>דף ח:</h2>
השוחט בסכין של גוים רב ורבא בר חנא חד אמר קולף למקום בית שחיטה וחד אמר מדיח במקום שחיטה. והלכה כרב קולף. אמר רב יהודה אמר רב טבח צריך שיהיו לו שלש סכינין אחת ששחט בה אחת שמחתך בה את הבשר ואחת שמחתך בה את החלב. אמר רב יהודה אמר רב טבח צריך שיהיו לו שני כלים שלמים אחד שמדיח בה את הבשר ואחד שמדיח בו את החלבים.
<h2>דף ט.</h2>
אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הילכות שחיטה אסור לוכל משחיטתו. ואי זו היא הילכות שחיטה שהייה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור. [ל"ב ע"א] שהיה כיצד כגון שהתחיל בשחיטה ובא אונס ואנסו והעלה ידו מצואר בהמה או שהבעיתו ונפלה הסכין מידו או שנפל' סודר על פניו או שבאת צירעה וישבה על פניו או שנפלה סכין מידו ונטלה או שעמדה סכין או שיגע ובא חבירו ושחט אם שהא ושחט כשיעור שחיטת בהמה אחת דקה לדקה וגסה לגסה ואחר כך גמר שחיטתו אסור לוכל מאותה בהמה. ואם לא שהה כשיעור זה כשרה וכמה תהא שיעור שחיטת בהמה אחרת כך אמר רב יוסי בריה דרב ספרא ששמע מחכמין כדי שתהא בהמה עומדת כנגדו ומרביעה דקה לדקה וגסה לגסה. כשיעור זה אסורה פחות מכאן כשרה. ואומרי' במערבא משם ר' יוסי בן חנינה שיעור הזה כדי שיגביהנה וירביצנה לבהמה ושוחט לאלתר דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף. ואם שהא שתים שלשה פעמים בבהמה אחת מצטרפין שהיות זה לזה. ומי ששהא במיעוט סימנין בין בתחלה בין בסוף אסור שכל ספק איסור להחמיר ואם שור שוחט אם שוהא כשיעור לשחוט שור ואם שוחט בהמה כשיעור בהמה שאמרנו.
[ל' ע"ב] וסכין ששוחט בה כששוחט בה שור צריכה סכין להיות כשיעור שני צוורי בהמה אם דקה אם גסה. שכששוחט בה אע"פ שהביא ולא הוליך או הוליך ולא הביא כשרה. דאמר ר' זירא מלוא צואר חוץ לצואר. אחר שנעשו שתי צוארות וכן מלוא צואר חוץ לשני צוארין שנעשו שלוש צוארות במה דברים אמורים בזמן שהוליך ולא הביא אבל אם הוליך והביא אפילו בכל שהוא אפילו באיזמל שחיטתו כשירה. אמר רב מנשה ובאיזמל שאין לו קרנים. דרסה כיצד כגון שהיה טבח עומד ושוחט בהמה וסכין של שחיטה היתה דקה הרבה וטבח היה גיבור ודחה ידו על הסכין וקודם שיוליך ויביא את הצואר נפסק צואר בהמה בפעם אחת כמי שחותך את הקישות או שהיתה בהמה רכה הרבה ונפסק צוארה קודם שילך ויביא לסכין, [ל"א ע"א] או שהרביע בהמה לשוחטה ונפלה סכין על צואר בהמה ונשחט בכל אילו הווה דרסה ואסור לוכל מאותה בהמה.
[ל' ע"ב] חלדה כיצד כגון שהיה שוחט טבח ונכנס ראש סכין בין עור בהמה לסימנין או בין סימן לסימן או שיער או צמר על צואר בהמה ונכנס סכין מתחתם ושחט או מטלת שיש בה רבב או לבונה או סינדרוס ודבקה אותה מטלת על צואר בהמה ונכנס סכין תחת אותה מטלת ושחט בכל אילו הוה חלדה. מאי תקנתה ישליך סכין על רוחבה ויוציאה מעט מעט ולא יגביה ידו מצואר הבהמ' ויבדוק סימנין שמא נפסקו ויחזור וישחוט מלמעלה למטה ומותר. ואם נמצאת גרעינית או צינירה בושט ידחים בפי סכין למטה או למעל' וישחו' ויבדוק סכין שמא נפגמ' ואם נפגמ' נעשת ספק בעור וספק בעצם ואסורה. ובמקום שנתחלדה סכין תחת סימן אינו צריך לומר שנפסקה מלמטה למעלה ששחיטתו פסולה אלא אפילו מלמעלה למטה שכדרך שחיטתו הוא עושה שחיטתו פסולה. וכמאחר שכדרך שחיט' הוא עושה למה שחיטתו פסול' שבשע' שלימדו הקב"ה למשה הילכות שחיטה ואמר לו כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הוושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה אמר לו כך שחוט לימדו כך שחוט ונבקש כאשר ציויתיך ואין.
[י"ח ע"א] הגרמה כיצד כגון שהיה שוחט בטבעת תחת חוטי הראש או שהתחיל שחיטה בחומרתא אחת והשלים בחוליא אחרת ועשאו כשיני המסר אם שיר כחוט אצל הראש כשירה. ואם לא שייר כל עיקר בכל אילו הוי הגרמה ואסור לוכל מאותה בהמה וטבח ששחט בהמה ימדוד ארבע אצבעות תחת טבעת הגדולה וישחוט. ומי ששחט למעלה מטבעת הגדולה יבדוק מטבעת גדולה אם נשתיר כחוט מטבעת גדולה כשר ואם לאו טריפה. והלכ' משיפוי כובע ולמטה כשירה משיפוי כובע ולמעל טריפה. טעם אחר הגרמה כיצד כגון ששח' בטבע' גדולה דתנינן השוח' מתוך הטבעת ושייר בה מלוא החוט על פני כולה שחיטתו כשירה ר' יוסי ביר' יודה אומר מלא החוט על פני רובה. אמר רבא בר רב חנה אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי ביר' יהודה. ואף ר' יוסי ביר' יודה לא אמר אלא בטבעת הגדולה הואיל ומקפת את כל הקנה כולה. אבל שאר טבעות לאו וכך הוא אם שייר בה כחוט אצל הראש כשר ואם לא שייר בה כל עיקר טריפה. אמר רב פפי בשם רבא פגע בחוטי הראש טריפה שייר בחוטי הראש כשירה. והלכה פגע בחוטי טריפה שייר בחוטי כשירה כדרב נחמן הכשיר משפוי כובע ולמטה. אמר לו רב האנא בר רב קטינא לרב נחמן כמי אמר רבי לשמועתו לא כחכמים לא כר' יוסי ביר' יהודה. אמר לו אני שמועה יודע דאמר ר' חייה בר ... אמר ר' יוחנן שייר משפוי כובע ולמטה כשירה וזה הוא ששייר בחוטין.
ובמקום שחתך ראשה והגרמה אסור לוכל ממנה דאיתמר לא בדק מהו ר' אליעזר בן אנטיגנס בשם ר' ייניי טרפה ואסורה באכילה. במתניתא תני נבלה ומטמא במשא.
[ל"ב ע"א] עיקור כיצד כגון שהיה עומד טבח ושוחט בהמה וטבח היה גיבור ועם שהיה אחוז סימנין של בהמה נתעקרו סימניה ואפילו אחד מהן קודם שישחוט וטבח היה גבור וכבשה לבהמה בין מקום גבוה למקום נמוך והיקהת רגליה בארץ או במקום גבוה והכתה ראשה ועם שאוחז סימני בהמה נתעקרו סימניה קודם שישחוט ואפילו אחד מהן או קנה או ושט בכל אילו הוי עיקור ואסור לוכל מאותה בהמה. וטבח מהיכן יודע כשמתעקרין סימני בהמה יעיין בסימני בהמה אם רואה אותן שעשויין תחת הסכין כחוטי צמר ידע שעקורין סימני בהמה וטרפה.
אמר רב יהודה אמר שמואל טבח צריך שיבדוק בסימנין אחר שחיטה. ואמרו חכמים טבח שיודע הלכות שחיטה לאחר שישפך כל הדם של שחיטה צריך לבדוק קנה וושט קודם שישבור צואר בהמה מה טעם שמא יש בהן פסול בקנה ובושט. ואם שכח ולא בדק לאחר ששחט קנה וושט אסור לוכל מאותה בהמה.
<h2>דף י.</h2>
איתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומה אמר רב הונא אפילו שבר בה עצמות כל היום כולו פסולה חיישינו שמא בעור נפגמה ורב חסדא אמר כשרה חיישינו שמא בעצם נפגמה ואמר הלכה כרב הונא והלכה כרב חסדא כרב הונא בשלא שבר בה עצמות כרב חסדא ששבר בה. הילכך צריך טבח לבדוק בינו לבין עצמו בין כל אחת ואחת דאמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי רב כהנא מצריך בדיקה בין כל אחת ואחת שאם לבסוף נמצאת פגומה לא יפסל אלא אחרונה. שאם לא יבדוק נפסלין כולן שמעשה היה וטרף רב יוסף עד שלש עשרה טריפו' למדנו שצריכה סכין בדיקה לאחר ששוחט בה שמא בעור נפגמה וטריפה היא.
שחט את הוושט ואחר כך נשמטה הגרגר' כשירה. נשמטה הגרגר' ואחר כך נשחט הושט פסולה. שחט את הוושט ואחר כך נמצאת גרגרת (פסולה) [שמוטה] ואינו ידוע אם קודם שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק לאיסור. ובמקום ששחט ומצא סימנין עקורין ושחוטה ואינו ידוע אם קודם שחיטה נראה אם כששחט טבח תפס סימנין בידו ושחט טריפה שאין ידוע אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה נשמטו וכל ספק בשחיטה טריפה. ואם לא תפס בסימנין לא היו נשחטין וזהו שאמרנו [נ"ד ע"א] אי אפשר (לשחיטה) [לשמוטה] שתיעשה שחיטה. ואמר רב נחמן עליה לא שנו אלא שלא תפס בסימנין ושחט אבל תפס בסימנין ושחט טריפה איפשר לשחיטה ולר' יוחנן שאמר יבוא ויקיף כיון שתפס בסימנין זה ושחט עיקור ואינו צריך להקיף וצריך טבח לילמד הילכות שחיטה ואחר כך יהא מותר לישראל לוכל מן הבשר ששוחט.
<h2>דף יב.</h2>
ומי ששחט ואינו ידוע אם למד הילכות שחיטה אם לאו בודקין אותו אם יודע הילכות שחיטה מותר לוכל משחיטתו ואם אינו יודע אסור לוכל משחיטתו. וחרש שוטה וקטן אע"פ שיודעין הילכות שחיטה ומוחזקין ששוחטין יפה אין סומכין עליהן. כדתנן הכל שוחטין ושחיטתן כשירה חוץ מחרש שוטה וקטן וכו'. ואם יודעין הילכות שחיטה ושוחטין ואחרים רואים אותו שחיטתן כשירה דתנינן וכולן ששחטו ואחרים רואים אותן שחיטתן כשירה ומי שאינו יודע הילכות שחיטה ושוחט לפני מי שיודע או חרש שוטה וקטן שוחטין לפני מי שיודע ורואה שחיטה מתחלה ועד סוף מותר לוכל משחיטתו ואם לאו אסור כזו שאמר רב נחמן אמר רב ראה אחד ששוחט אם ראוהו מתחלה ועד סוף מותר לוכל ואם לאו אסור. והעמדנוה בשאינו למד הילכות שחיטה מה טעם שנאמר שמא מקצת שחיטה יפה שחט השאר שהא ודרס. ומי שאוכל בשר נבלה וטריפה בר מלקות הוא שכתב נבלה וטריפה לא יאכל לטומאה בה. ואם אוכל בצינעה וכסבור שאין אדם רואה אותו הקב"ה נפרע ממנו שכתב אני ה' אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר.
ומי ששחט והלך לעולם ואין אנו יודעין אם היה למד הילכות שחיטה אם לא יבדקנו בהמה ומצינו יפה שחיטתו כשרה מה טעם רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן.
<h2>דף יג:</h2>
ומי ששחט בלילה צריך לשחוט לאור אבוקה ומי ששחט שלא באור אבוקה שחיטתו כשרה ואמרנו השוחט דאם עשה הין לכתחלה לאו. ורמינהו לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינ'. אמר רב פפא חיצונה ששונה שחיטתו כשרה. בשאין אבוקה כנגדו לכתחלה לאו ואם עבר ושחט שחיטתו כשירה.
<h2>דף טו.</h2>
והשוחט בשבת בשוגג צריך לשהות עד מוצאי שבת כשיעור לשחוט בהמה אחרת ומותר שיאכל ממנה ואם במזיד שחטה הוא אסור לוכל ממנה לעולם אבל אחרים שוהין כשיעור שחיט' ואוכלין.
<h2>דף טו:</h2>
השוחט במגל קציר דרך הליכתה אסורה באכילה ומותרת מידי נבלה.
<h2>דף יז:</h2>
ומי ששוחט צריך לבדוק סכין בתחלה שמא יש בה פגימה ושחט בה ונטרפה. ואמר רב חסדא מניין לבדיקת סכין מן התורה שנאמר ושחטתם בזה ואכלתם. לבדיקה למה לה מקרא כיון שיש בה פגימה טריפה וצריכה בדיקה לחכם. אלא כך הוא אומר מניין להראות סכין לחכם מן התורה שנאמר ושחטתם בזה. והלא אמר ר' יוחנן לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם. מקרא הסמכה בעולם. ואמר רב הונא טבח שלא הראה סכין לחכם מעבירין אותו. במערבא בודקין אותו בשמש. אמר רב בר רב קטינא אמר ר' שמעון בן לקיש שלוש פגימות הן פגימת עצם בפסח פגימת אוזן בבכור פגימת מום בקדשים. ורב חסדא אמר אף פגימת סכין. וכולן כדי פגימת מזבח. ופגימת מזבח כדי שתחגיר את הצפורן. ומניין שכל מה שתקנו חכמים כעין של תורה רב אויא אמר מן לא תסור. רב נחמן בר יצחק אמר שמואל שאל אביך ויגדך. וטבח שאמר איני מראה אלא לחכם שאבקש אין לו רשות לפי שאין מרבין מחלוק' שכך מצינו בשעה שאמר לו משה ליהוש' כי אתה תבוא את העם הזה אמר לו משה ליהושע זקיני' שבדור נהוג עמהם ולא תפליג עצמך מהם אמר לו הקב"ה ליהושע טול מקל והכם על קדקדן דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור.
במערבא בודקין בשמש בנהרדעא בודקין לה במים. רב אחא בר יעקב בודק בחוט השערה. רב ששת בודק על ראש לשונו. בסורא אמרין בשר אוכלת בשר. רב פפא בודק על בשר ועל צפרנים ועל שתי רוחות אמר לו רבינא לרב אשי אמר לנו רב סמא בריה דרב משרשיא בשם רבא לא כך אומרים רבינא ורב אחא בריה דרבא היו יושבין לפני רב אשי באת סכין לפניהם אמר לו לרב אחא בריה דרבא טול ובדוק ובדקה על ציפורן ועל שני רוחות ואמר לו יישר. וכן אמר רב כהנא.
<h2>דף יח.</h2>
וטבח ששחט ולא הראה סכין מעבירין אותו דאמר רב הונא טבח שלא הראה סכין מעבירין אותו. רבא אמר מנדין אותו ומכריזין על בשרו שטריפה היא. ולא פליגין זו שנמצאת סכין יפה וזו שלא נמצאת סכינו יפה. רבינא אמר במקום שלא נמצאת סכינו יפה ממסמסו בשעורה שאפילו גוים אין לוקחין ממנו. מעשה בטבח אחד שלא הראה סכין לפני רבא בר רב הונא נידהו וסילקו והכריז על בשרו שהוא טריפה. נזדמנו מר זוטרא ורב אשי אמר להן יעיינו חכמים בדינו שאומר יש עליו טף. בדק רב אשי לסכינו ונמצאת יפה והכשירו. אמר לו מר זוטרא אין אתה חושש לזקן אמר לו אני שליחותו עשיתי.
הגרמה מי ששוחט בהמה ומגרים לה לקנה כקולמוס אם מגרים לה עם הוושט טריפה וכשפי לה כקולמוס מן מטה למעלה טריפה.
הגרמה כיצד כגון שהיה שוחט בטבעת תחת חוטי הראש או שהתחיל שחיטה בחומרתא אחת והשלים בחוליא אחרת ועשאו כשיני המסר אם שיר כחוט אצל הראש כשירה. ואם לא שייר כל עיקר בכל אילו הוי הגרמה ואסור לוכל מאותה בהמה וטבח ששחט בהמה ימדוד ארבע אצבעות תחת טבעת הגדולה וישחוט. ומי ששחט למעלה מטבעת הגדולה יבדוק מטבעת גדולה אם נשתיר כחוט מטבעת גדולה כשר ואם לאו טריפה. והלכ' משיפוי כובע ולמטה כשירה משיפוי כובע ולמעל טריפה. טעם אחר הגרמה כיצד כגון ששח' בטבע' גדולה דתנינן השוח' מתוך הטבעת ושייר בה מלוא החוט על פני כולה שחיטתו כשירה ר' יוסי ביר' יודה אומר מלא החוט על פני רובה. אמר רבא בר רב חנה אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי ביר' יהודה. ואף ר' יוסי ביר' יודה לא אמר אלא בטבעת הגדולה הואיל ומקפת את כל הקנה כולה. אבל שאר טבעות לאו וכך הוא אם שייר בה כחוט אצל הראש כשר ואם לא שייר בה כל עיקר טריפה. אמר רב פפי בשם רבא פגע בחוטי הראש טריפה שייר בחוטי הראש כשירה. והלכה פגע בחוטי טריפה שייר בחוטי כשירה כדרב נחמן הכשיר משפוי כובע ולמטה. אמר לו רב האנא בר רב קטינא לרב נחמן כמי אמר רבי לשמועתו לא כחכמים לא כר' יוסי ביר' יהודה. אמר לו אני שמועה יודע דאמר ר' חייה בר ... אמר ר' יוחנן שייר משפוי כובע ולמטה כשירה וזה הוא ששייר בחוטין.
<h2>דף כ.</h2>
(שבת קכ"ח) אמר אביי השוחט תרנגולת יגביה רגליו מן הקרקע שמא מסריך ועוקר סימנין. ואע"פ ששונה רמי בר יחזקאל אומר אין עיקור סימנים לעוף במה דברים אמורים במליקה אבל בשחיטה יש עיקור.
<h2>דף כז:</h2>
ובשר בהמה וחיה ועוף אין ניתורין אלא בשחיטה. שנאמר הצאן והבקר ישחט וגו' חיה מניין דתני ר' אליעזר הקפר ביר' אומר מה ת"ל אך כאשר יאכל את הצבי ואת האייל. וכי מה למדנו לצבי ולאיל מעתה. הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין לומר לך מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה. עוף מניין דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף. וכי באי זה תורה שוותה בהמה לעוף אלא בשחיטה. אי מה בהמה בשני סימנין אף עוף בשני סימנין ת"ל זאת תורת הבהמה והעוף. תני בר קפרא זאת תורת נפש החיה הטילו הכתוב בין בהמה לדגים לחייבו בשני סימנין אי אפשר שכבר הוקש לדגים לפוטרו כל עיקר אי אפשר שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשירו בסימן אחד. ודגים שאין צריכין שחיטה מניין שכתב הצאן ובקר ישחט להם וגו' כתוב המקום אסיפה בדגים במקום שחיטת בהמה לומר שדגים אין צריכין שחיטה שהרי חגבים אחר דגים כתובים.
<h2>דף ל:</h2>
[ל' ע"ב] חלדה כיצד כגון שהיה שוחט טבח ונכנס ראש סכין בין עור בהמה לסימנין או בין סימן לסימן או שיער או צמר על צואר בהמה ונכנס סכין מתחתם ושחט או מטלת שיש בה רבב או לבונה או סינדרוס ודבקה אותה מטלת על צואר בהמה ונכנס סכין תחת אותה מטלת ושחט בכל אילו הוה חלדה. מאי תקנתה ישליך סכין על רוחבה ויוציאה מעט מעט ולא יגביה ידו מצואר הבהמ' ויבדוק סימנין שמא נפסקו ויחזור וישחוט מלמעלה למטה ומותר. ואם נמצאת גרעינית או צינירה בושט ידחים בפי סכין למטה או למעל' וישחו' ויבדוק סכין שמא נפגמ' ואם נפגמ' נעשת ספק בעור וספק בעצם ואסורה. ובמקום שנתחלדה סכין תחת סימן אינו צריך לומר שנפסקה מלמטה למעלה ששחיטתו פסולה אלא אפילו מלמעלה למטה שכדרך שחיטתו הוא עושה שחיטתו פסולה. וכמאחר שכדרך שחיט' הוא עושה למה שחיטתו פסול' שבשע' שלימדו הקב"ה למשה הילכות שחיטה ואמר לו כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הוושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה אמר לו כך שחוט לימדו כך שחוט ונבקש כאשר ציויתיך ואין.
ומי שהוא שכור לא ישחוט שרוב דרוסה מן שכרות הוא. ואצל חלדה אם בתחלה כשהכניס סכין כדרך שחיטה הכניס אם שולפה נשחט אחד מן סימנין וטרפה. מה הוא לשון חלדה כחולדה שדרה בעיקרי בתים שמכוסה.
דרוסה כיצד שתי דרוסות הן אחת שהתיז אותה כדרך שהוא מתיז בסייף ופסול. ואחת שיחתוך את הראש כדרך שהוא מחתיך את הגבינה ואת הקשואין בלא הילוכה והבאה. ומניין שהשחיטה בהילוכה ובהבאה שנאמר חץ שחוט ואין שניטוח כחוט בהילוכה ובהבאה. ומניין שאם הולך או הביא קרויה שחיטה וכשרה שנאמר חץ שחוט ואין חץ אלא בהליכ' אחת.
ואם שחט ונפסק חוט השזרה פסולה דתני [ל' ע"א] שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ופסולה. ועוד תנינן התיזו ראשיהם אע"פ שמפרכסין טמאה כגון זנב הלטאה המפרכסת. ותנינן התיז את הראש בבת אחת פסולה ונעשת דרוסה היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת אם יש בסכין כמלא צואר כשר. אמר ר' זירא נבקש מלוא צואר חוץ לצואר של סכין שכין שהולך את הסכין בהליכה אחת ושחט כיון שיש בסכין מלא צואר כשרה שנאמר חץ שחוט אבל אם נפסק חוט השזרה בשחיטה טריפה שלא הכשרה בהמה בשחיטה אלא בקנה ובושט. ואם נפסק חוט השזרה בחיה פסולה שהוא מתיז מכח חוט השזרה ולא מכח שחיטה כל כך. וחוט השזרה אם נפסק בחיה קודם שתשחט היא מתה ממנו וזו שחיטה היא תמות ממנה אלא מצינו שאפילו נשחטה הבהמה והיא מתה מתוך שחיטתה קרויה חיה שנאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אבל אם נפסלה מתוך שחיטה נבלה שלא יצאת נשמתה בשחיטה אלא בהריגה ואסורה דכתב נבלה וטרפה לא יאכל נשבע הקב"ה לישראל שלא תטמאו בנבל' וטריפות כאומות העולם אלא תהיו קדושים שנאמר והייתם לי קדשים כי קדוש אני ה' כשם שאני קדוש כך תהיו אתם קדושים. נבלה שנפסלה משחיטתה טריפה בבני מעיה חמורה נבלה מטריפה.
<h2>דף לא.</h2>
[ל' ע"ב] וסכין ששוחט בה כששוחט בה שור צריכה סכין להיות כשיעור שני צוורי בהמה אם דקה אם גסה. שכששוחט בה אע"פ שהביא ולא הוליך או הוליך ולא הביא כשרה. דאמר ר' זירא מלוא צואר חוץ לצואר. אחר שנעשו שתי צוארות וכן מלוא צואר חוץ לשני צוארין שנעשו שלוש צוארות במה דברים אמורים בזמן שהוליך ולא הביא אבל אם הוליך והביא אפילו בכל שהוא אפילו באיזמל שחיטתו כשירה. אמר רב מנשה ובאיזמל שאין לו קרנים. דרסה כיצד כגון שהיה טבח עומד ושוחט בהמה וסכין של שחיטה היתה דקה הרבה וטבח היה גיבור ודחה ידו על הסכין וקודם שיוליך ויביא את הצואר נפסק צואר בהמה בפעם אחת כמי שחותך את הקישות או שהיתה בהמה רכה הרבה ונפסק צוארה קודם שילך ויביא לסכין, [ל"א ע"א] או שהרביע בהמה לשוחטה ונפלה סכין על צואר בהמה ונשחט בכל אילו הווה דרסה ואסור לוכל מאותה בהמה.
ובמקום שנפלה סכין ושחטה כדרכה פסול דכתב וזבחת' ואכלתה מה שאתה זובח אתה אוכל.
נפלה סכין והלכה ושחטה כדרכה כשירה. והוא שיש בסכין כמלוא צואר חוץ לצואר אבל אין בה נעשת דרוסה וטריפה.
<h2>דף לב.</h2>
אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הילכות שחיטה אסור לוכל משחיטתו. ואי זו היא הילכות שחיטה שהייה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור. [ל"ב ע"א] שהיה כיצד כגון שהתחיל בשחיטה ובא אונס ואנסו והעלה ידו מצואר בהמה או שהבעיתו ונפלה הסכין מידו או שנפל' סודר על פניו או שבאת צירעה וישבה על פניו או שנפלה סכין מידו ונטלה או שעמדה סכין או שיגע ובא חבירו ושחט אם שהא ושחט כשיעור שחיטת בהמה אחת דקה לדקה וגסה לגסה ואחר כך גמר שחיטתו אסור לוכל מאותה בהמה. ואם לא שהה כשיעור זה כשרה וכמה תהא שיעור שחיטת בהמה אחרת כך אמר רב יוסי בריה דרב ספרא ששמע מחכמין כדי שתהא בהמה עומדת כנגדו ומרביעה דקה לדקה וגסה לגסה. כשיעור זה אסורה פחות מכאן כשרה. ואומרי' במערבא משם ר' יוסי בן חנינה שיעור הזה כדי שיגביהנה וירביצנה לבהמה ושוחט לאלתר דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף. ואם שהא שתים שלשה פעמים בבהמה אחת מצטרפין שהיות זה לזה. ומי ששהא במיעוט סימנין בין בתחלה בין בסוף אסור שכל ספק איסור להחמיר ואם שור שוחט אם שוהא כשיעור לשחוט שור ואם שוחט בהמה כשיעור בהמה שאמרנו.
[י' ע"א] שחט את הוושט ואחר כך נשמטה הגרגר' כשירה. נשמטה הגרגר' ואחר כך נשחט הושט פסולה. שחט את הוושט ואחר כך נמצאת גרגרת (פסולה) [שמוטה] ואינו ידוע אם קודם שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק לאיסור. ובמקום ששחט ומצא סימנין עקורין ושחוטה ואינו ידוע אם קודם שחיטה נראה אם כששחט טבח תפס סימנין בידו ושחט טריפה שאין ידוע אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה נשמטו וכל ספק בשחיטה טריפה. ואם לא תפס בסימנין לא היו נשחטין וזהו שאמרנו [נ"ד ע"א] אי אפשר (לשחיטה) [לשמוטה] שתיעשה שחיטה. ואמר רב נחמן עליה לא שנו אלא שלא תפס בסימנין ושחט אבל תפס בסימנין ושחט טריפה איפשר לשחיטה ולר' יוחנן שאמר יבוא ויקיף כיון שתפס בסימנין זה ושחט עיקור ואינו צריך להקיף וצריך טבח לילמד הילכות שחיטה ואחר כך יהא מותר לישראל לוכל מן הבשר ששוחט.
עיקור מי ששוחט בהמה ועוקר קנה מן הקוע ואין מניח שיעור שתי שעורות מן הקוע אפילו עוקה אחת טריפה. ואם נתעקרו סימנין לאחר ששחט כשירה. והשוחט ימעיך וישחוט. ומי שמגביה ושוחט בא לידי איסור. והשוחט תרנגול או כל ציפור כל כנף שקשין רגליהן כשמותר רגליהן יאחוז רגליהן בין [אצבעותיו] ולארץ לא יגיע מפני שרוב עיקור בציפור כנף הווה ובתייש ואיושנא ועז שאין לה קרנים.
עיקור כיצד כגון שהיה עומד טבח ושוחט בהמה וטבח היה גיבור ועם שהיה אחוז סימנין של בהמה נתעקרו סימניה ואפילו אחד מהן קודם שישחוט וטבח היה גבור וכבשה לבהמה בין מקום גבוה למקום נמוך והיקהת רגליה בארץ או במקום גבוה והכתה ראשה ועם שאוחז סימני בהמה נתעקרו סימניה קודם שישחוט ואפילו אחד מהן או קנה או ושט בכל אילו הוי עיקור ואסור לוכל מאותה בהמה. וטבח מהיכן יודע כשמתעקרין סימני בהמה יעיין בסימני בהמה אם רואה אותן שעשויין תחת הסכין כחוטי צמר ידע שעקורין סימני בהמה וטרפה.
<h2>דף לג.</h2>
השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם כשרין.
<h2>דף לח:</h2>
בהמה שפשטה ידה ולא החזירה (פסולה) [טרפה] אבל החזירה כשירה. במה דברי' אמורי' ביד אבל ברגל בין כפפה ולא פשטה בין פשטה ולא כפפה כשירה. ובמה דברי' אמורי' בדקה אבל בגסה בין ביד בין ברגל כשירה. מה טעם משום יוקרא. ועוף אפילו לא ריפרף אלא בגפו ולא כשכש אלא בזנבו הרי זה פירכוס.
<h2>דף מא:</h2>
ומי שמהלך בספינה ומבקש לשחוט בהמה אסור לו לקבל דם שחיטה בכלי ואם יש לו מקום בספינה לשחוט מותר ואם לאו ירביע בהמה על גב ספינה וכשישחוט לא ילך דם שחיטה בפעם אחת לספינה למים מפני שנראה כמי ששוחט לשד של ים ואם עושה כן אסור לוכל מאותה בהמה אלא אם שוחט והולך הדם על גב ספינה והולך לים מותר.
<h2>דף מב.</h2>
ואילו טריפות בבהמה נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת ניקב קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו נשברה השזרה ונפסק החוט שלה נטלה הכבד ולא נשתייר ממנה כלום הריאה שנקבה או שחסרה ר' שמעון אומר עד שתינקב לבית הסימפונות. ניקבה הקיבה ניקבה המרה ניקבו הדקין כרס הפנימית שניקבה או שחסרה רוב החיצונה ר' יהודה אומר בגדולה טפח ובקטנה רובה. המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה ודרוסת הזאב ר' יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק דרוסת הגז בעוף הגס זה הכלל כל שאין כמוה חייה טריפה. כשיהיה פסול באחד מאילו שנים עשר שאמר אסור לוכל מאותה בהמה. (ת"כ שמיני) ת"ר אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריס הפרסה יש לך שמעלה גירה ומפריס פרסה ואין אתה אוכל ואי זה זה אילו הטריפת. דבי ר' ישמעאל תנו בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אילו שמונה עשר טריפות שנאמרו לו למשה מסיני ואילו הן נקובת הוושט ופסו' הגרגרת אפילו ברובה. ניקב קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו נפסק חוט השזרה ואפילו רובה ניטלה הכבד ולא נשתייר ממנה כזית הריאה שנקבה או שחסרה ר' שמעון עד שתינקב לבית הסימפונות. ניקב הקיבה ניקבה המרה ניקבו הדקין ר' יוסי בר יהודה אומר אף ניקבה המרה. כרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונ' ר' יהודה אומר בגדול' טפח ובקטנה רובה. המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ נפלה מן גג ונשתברו רוב צלעותיה ודרוסת הזאב ר' יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה דרוסת הנץ בעוף הדק דרוסת הגז בעוף הגס יכול אפילו נפחתה הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח ניקב הלב ולא לבית חללו נשברה ולא נפסק החוט שלה נטלה הכבד ולא נשתייר ממנה כזית המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה ניטלו הכליות ניטלה הטחול ניטל לחי התחתון ניטל האום שלה וחרותה בידי שמים ת"ל נבלה וטרפה לא תאכל מקיש נבלה לטרפה וטרפה לנבלה מה נבלה שאינה חייה יצאת זו שכמוה חיית יכול אפילו אכלה הרדופני ואכלה צואת התרנגלין ושותת מים הרעים תהא טרפ' ת"ל נבלה וטרפה מה נבלה שאינה בת חיים אף טרפה שאינה בת חיים יצאת זו שהיא בת חיים. הגלודה ר' מאיר מכשיר וחכמים פוסלין והלכה כחכמים.
נטלה הכבד כשרה. ניטלו הדקין טריפה. כרס הפנימי שנקבה או שנקרע רוב החיצונה טריפה. ואי זו היא כרס הפנימית במקום שפורעין טבחים.
ניטלה (חסירה) [המרה] לגמרי. מעשה היה וקרעו כבד ונמצאת בלועה בתוכה והכשירו אבל ודאי ניטלה המרה וישנה לתלי שלה נומר חסרה וטריפה. אינה לתלי שלה והיא ניטלה כשרה. שתי מרות שנמצאו כשירה.
<h2>דף מג:</h2>
נקוב' הוושיט במה שהו ובכל שהו בין בציפורן בין בקרן טרפה. וזו שאמרו (שלא) ישב לו קוץ בוושט כשר' אין חוששין שמא יבריא. אין הלכה אלא כאמימר [נ"ג ע"ב] דאמר חוששין לספק דרוסה.
<h2>דף מד.</h2>
מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד ויש קורט דם טריפה אין קורט דם כשרה. משני צדדין ויש קורט דם טריפה. משני צדדין ואין קורט דם אמור לאחר שחיטה ניקב וכשרה. והוא שרחוק ואין מכה למעלה שאין ראוי לשחיטה ועד כמה אמר רב נחמן עד כדי תפישה כדי שיתפוש אדם בשני אצבעותיו למטה הראוי לשחיטה עד כמה אמר רב נחמן בר אבוה עד כדי שישעיר וושט. מהו ישעיר שאמר שיוצא בו פירצי פירצי שדומין לכרס. ולמטה כשיעור זה לשחוט. והלא אמר גניבה בשם רב טפח בוושט סמך לכרס זהו כרס הפנימי. וזה הוא ששוחט בכרס הוא שוחט איפוך טפח בכרס סמך לוושט. ואם תבקש אמור לעולם עד שיסער וזו שאמר כן בשור שמסעיר ייתר. תרבץ הוושט זה הוא מבלעתא.
<h2>דף מה.</h2>
אנס הסימנין ושחטה טריפה. ניקב קנה למטה מן החזה תידון כריאה בין שניקב הקרקבן וכיס שלו מעמידו בין שניקב הכיס וקרקבן מעמידו כשרה.
<h2>דף מה:</h2>
מחט שנמצאת בלב אע"פ שלא ניקב טריפה והוא שניקב בסמפון הלב לפנים שאין לו מקום לצאת. וכי ראשה למט' כל זמן שהיא מנקבת ונכנסת טרפה אבל נקבה למטה לא נכנס בסימפונא גדול נתלה שמא עם ששעולא פולטתה ואין מחזיקין באיסור שתצא משם ונכנסת ומנקבת במקום אחר.
בהמה שנפסק חוט השזרה ונשברה השזרה טריפה.
ועכשיו שאין לעמוד על חוט השזרה שנפסק. אם נקוב יביא שופתא ונעילה בתר בונכא ויעיין אם נפסק טריפה אם ניקב כשירה.
<h2>דף מו:</h2>
אין מקיפין בבועא שבמקום שיש שתי מכות אחת נקובה ואינה נקובה אין מדמין ואומרי' נינקוב שמא נקב זו בנקב זו אלא כיון שנמצאת אחת נקובה טריפה.
<h2>דף מז.</h2>
ריאה שניקב ורוח יוצא ממנו טריפה. חמש אוזנים יש לריאה בשעה שנופח אותה פניה כלפי האיש שנופחה שלש מימין ושתים משמאל החליף שתים מימין ושלש משמאל טריפה. אם חסר מחמש אוזנים טריפה ואם נמצאין שש כשרה והוא שעומדין בצף של אוזנים ואם נמצא ביני ביני מלפניה כשרה שכל עזים של בריתא כך ישנן וקורין להם טבחים עינוניתא דורדא במה דברים אמורים מלפניה של ריאה אבל על גבה אם נמצא בעלה של ריאה טריפה.
<h2>דף מז:</h2>
ריאה שאין משמש בה הרוח מביאין סכין וקורעים אותה אם מלאה מוגלא מחמת מוגלא הוא וכשר. ואם לאו מניחין רוק או גף או תבן ונופחין עליה אם מבצבצת טריפה ואם לאו (טריפה) [כשרה]. ריאה שדומה לאופתא טריפה יש אומרי' בגושתא ויש אומרים בחיותא. יש אומרים רשיעא כאופתא והוא שאין לה חיתוך אוזנים. שתי אוזני ריאה הסמוכות זו לזו דרך גדילותן ואין מוצא הרוח כשר. ואפילו אין נפרקין ואפילו סומכות למכה. ובין שישנן למכה בעקביהן ובין שישנה באמצע ובין בתחלה שלא במקום רביתיהו אם מתפרקין ואין מוציאין הרוח כשר ואם אין נפרקין טריפה. ושט שנקב טריפה. כשמצטלקת ריאה טריפה. קרום של מוח שניקב טריפה. לב שניקב בפנים טריפה. קרקבן שניקב טריפה. אחד מן בני מעים כשמתנקבין טריפה. קיבה שנקב טריפה. מרה שנקב וכבד סותמה ואינה נשפכת כשרה. ואם לאו טריפה. כשתנקב כרס במקום שפורעין טבחין טריפה. כשתינק' הובלילא לבית הכוסס כשרה. לחוץ טריפה. ריאה שהאדימ' כאהינא כשירה. ריאה שיבשה ונפרכת טריפה. ריאה שעומדת גילדי גילדי עכמי עכמי ומהו שחור שדומה לכוחל. חיזותא חיזותא גוני גוני כשרה. ודבר שהריאה ניתורת בו כגון ירוקה כברתה ואדומה. ריאה שיש בה שתי מכות הסמוכות זו לזו אין לה בדיקה להכשר אחת שנראת כשנים מה תקנתה מביאה קוץ ומפרכין להן אם שופכין זו לזו אחת הוא ואם לאו שתים הן ואחת מהן נקובה ומכה היא והסריחה חברתה היא שסתמה אותה טריפה. שתי אוזני ריאה שאחוזות זו בזו אין לה בדיקות להכשיר במה דברים אמורים שעומדת שלא כסדרן אבל כסדרן וזו היא רביתיהו וכשר. ריאה שדומה לכבד כשר. לבשר טריפה. וסימן שלך ובשר בשדה טריפה. ריאה שדומה לכוחל כשר לדיו טריפ'. דאמר ר' חנינא שחור אדום הוא אלא שלקה ריאה שדומה לכשות או למוח של ביצים או להריעא כל אילו טריפ'. ריאה שנופחין אותה יש בה מקום שמטומטם ואין הרוח נכנס בה ואינו ממשמש בה הרוח חישינו שמא יבש' וטריפה מה תקנתה מביאין סכין וקורעין אותה באותו מקום מעט ומניח רוק או גילא ונופחין בריאה אם מבצבצת כשרה ואי לא ודאי יבש' וטריפ'. ריאה שנופחין אותה צועקת חישינו שמא נקוב קרום שלריאה והרוח למטה יוצא ומקומו אינו ידוע מה תקנת' מביאין בקיץ עביט שלמים צונן ובחורף שלמים פושרין ונופח בה ורואין אם מברבקין מים ודאי נקב הוא וטריפ' ואם לאו איושא בעולם הוא שיש בין סיפונות שמסובבין וכשר. ריאה שנשפכת כקיתון שלמים כיצד עושים מביאין כוס של קוניא ושופכין אותה בו אם יש בה גידים לבנים טריפה שודאי נפסקו גידים ונתחממו וטריפה ואם אין בה גידים לבנים כשירה.
<h2>דף מח.</h2>
ריאה הסמוכה בדופן מביאין סכין שראשה דק ומפרקין אותה. אם נמרט קרום שלפני ריאה טריפה ואם לאו כשירה. ריאה שיש בה כנדי כנדי טינרי טינרי כשירה.
יש מכה בדופן ונקובה ריאה טריפה לא ניקבה ריאה תולין בדופן וכשרה. אין מכה בדופן אע"פ שלא ניקבה ריאה כיון שיש סירכא טריפה. במקום רביתה ומהו מקום חיתוך אוזנים אע"פ שנקובה ריאה ואין מכה בדופן ונראה שמסוכך בבשר כשרה.
<h2>דף מח:</h2>
מחט שנמצא בריאה אם עבה היא ונקב שלה למעלה וראשה למטה ודיי נקבה נקב ונכנס וטריפה. ואם נוקבה למטה ודאי סיפונא אחד ונכנס וכשירה. במה דברי' אמורי' בעבויות אבל בדקות אפילו נוקבה למטה נקב ונכנס וטריפ'. וכן שנמצ' מחט בכבד ויש חכמים שאומרים כל מקום שנמצא מחט בריאה טריפ' בין בעבות ובין בדקות. ריאה שנקב' ואע"פ שאינו ברור נקבה בפנים מחוץ בכל שהוא טריפ'. ואע"פ שחלוק ר' שמ' דאמר עד שתינקב לבית הסימפונות אין הלכ' כמותו.
<h2>דף מט.</h2>
בית הכוסות שניקב ונקב יוצא לחוץ טריפה. גרעינית של תמרה שנמצאת במרה כשרה של זית אסורה ואע"פ שלא נקבה.
<h2>דף מט:</h2>
כשתינקב חלוחלת או כנתא חוץ מן הדורא ומן בני מעיא שכשמניקבין טריפ'. אבל חלוחלת וכנתא והדורא דכנתא כשמתנקבין וסותמן החלב שלהן כשר. ואם לאו טריפ'. כשתנקב פרוסתא שלחלב של ריאה ואע"פ שלא נמצא לא מחט ולא כלום טריפ'. מה טעם דכנתא וכרכשא כשמתנקבין חוזרין וסותמין שהן חלב טהור ופירוסתא כשתינקב בחלב טמא הוא ואינה סותמת וטריפ'. ואע"פ שחלוק רב ששת שאמר חלב טמא סותם הלכ' כרב שאמר חלב טהור סותם חלב טמא אינו סותם וכמעשה שהיה לפני רבא וטרף.
<h2>דף נ.</h2>
בני מעים שניקבו ולחה סותמתן טריפה. מהו ליחה אמר רב כהנא שירקו דמיעיא שיוצא על גב דוחק.
<h2>דף נ:</h2>
מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד ויש קורט דם טריפה אין קורט דם כשרה. משני צדדין ויש קורט דם טריפה. משני צדדין ואין קורט דם אמור לאחר שחיטה ניקב וכשרה. והוא שרחוק ואין מכה למעלה שאין ראוי לשחיטה ועד כמה אמר רב נחמן עד כדי תפישה כדי שיתפוש אדם בשני אצבעותיו למטה הראוי לשחיטה עד כמה אמר רב נחמן בר אבוה עד כדי שישעיר וושט. מהו ישעיר שאמר שיוצא בו פירצי פירצי שדומין לכרס. ולמטה כשיעור זה לשחוט. והלא אמר גניבה בשם רב טפח בוושט סמך לכרס זהו כרס הפנימי. וזה הוא ששוחט בכרס הוא שוחט איפוך טפח בכרס סמך לוושט. ואם תבקש אמור לעולם עד שיסער וזו שאמר כן בשור שמסעיר ייתר. תרבץ הוושט זה הוא מבלעתא.
<h2>דף נא.</h2>
המוכר בהמה לחבירו ונמצאת טריפה בבני מעים כגון מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות משני צדדין או הגליד פי המכה אע"פ שנתן טבח ללוקח מעות נומר למוכר החזיר מעות לבעליו שמקחן מקח טעות הוא אבל ניקב שאינו מגולה ואינו ידוע אם קודם שיקח או אחר שלקח אינו צריך לומר שאם לא נתן טבח מעות שאם שנומר למוכר הבא ראיה שנקב לא ברשותך היה וטול דמיו אלא אוחז מוכר דמים. הלכה כלשון ראשון של שמואל [כתובות ע"ו ע"ב] שאמר מקחו מקח טעות ואמרנו למוכר הבא ראיה שמעות אילו במה הוצאת מחזקת בעליו ואם נתגלה הדבר שבבית טבח היה בה דיעות אע"פ שלא נתן טבח מעות נותן.
בהמה שנפל' מן הגג כשאינה יודעת או רוח דוחפתה או נשתרקא או נגררה אם גבוה הגג או עמוק עשרה פושכין אסור' משום ריסוקי איברים ואם שהת מעת לעת ושחטה כשר. אבל אם עומדת בהמה על הגג וראתה שעורים או אספסתא ונפלה מן הגג לארץ אמדה עצמה שיכולה לטלות ואין נרכסין עצמה ושוחט אותה בשעתה וכשירה.
<h2>דף נב.</h2>
צפור שצדין בדבוק' בגף אחת כ"ש בשני גפין טריפ'. ואם שוהא ועומד ומהלך כשר.
נשברו רוב צלעותיה ואילו הן רוב צלעות שש מיכן ושש מיכן אחת עשרה מכן אחת עשרה מכן. אמר רבא בר בר חנא אמר ר' יוחנן ובפצלעות שיש להן מוח. אמר זעירין ומחצין כלפי שזרה. אבל כלפי מטה כשרה. ניקבה בכל שהוא טריפה.
הלכה כרבא בר רב שילא שאמר בשם רב מתנה שאמר בשם שמואל כשתיעקר צלע אחת מעיקרה אפילו בלא חוליא טריפ' כשיחסרו מן חוליות שבשזרה אפילו אחת בעולם טריפ'. והיכן את מוצא חוליא שאין בה צלע בשילהי כפלי אחת מן חמש שיש עינוניתא תחתיה' ואע"פ שחלוקין בית שמאי שאומרים עד שיחסרו שתי חליות הלכה כבית הלל שאומרים אפילו לא חסר אלא אחת טריפ'. ורב יהודה בשם שמואל אומר וכן לעינין טריפ'.
<h2>דף נב:</h2>
בהמה שדרסה ארי או דוב וכל שהוא גבוה מן הדוב וודאי דורסין וטריפ'. אבל דרוסת הכלב אין חוששין משום דרוסה וכשר. וצפור שדרסו הנץ או כל דבר שדורס כגון חתול או שועל או חולד' טריפ'.
<h2>דף נג:</h2>
בהמה או ציפור שממסמסין בדם או שיש בהן מקום מחובל ואינו ידוע מי השחיתן אע"פ שיצא ובא חתול מן לול של תרנגולין ויש בהן תרנגולין אע"פ שאינן מושחתין חישינן שמא נדרסו אע"פ שחלוק רב שאמר אין חוששין הלכה כשמואל שאמר חיישינן לספק דרוסה אבל לא ראינו חתול ויצא ציפור ממסמס בדם נומר זה קנה הוא שהכהו או כלב וכשר. וספק דרוסה עד שיהיו לו שנים עשר חודש אסור.
<h2>דף נד.</h2>
בהמה (אסור) שנדרסה צריך בדיקה מכופה דמוחא ועד יריכה ובכל מקום שכשניקב נטרף ממנו אם יש אודם לבדו טריפ'. וכל בהמה שצריכ' בדיקה כגון דרוסה ונפילה שלא שהת מעת לעת או שנשבר' ואינו ידוע אם נפסק חוט השזרה ואם לאו כיון שצריכות בדיקה אם שוחטן אסורות. שאין ידוע עכשיו לעמוד על בוריא יפה.
[י' ע"א] שחט את הוושט ואחר כך נשמטה הגרגר' כשירה. נשמטה הגרגר' ואחר כך נשחט הושט פסולה. שחט את הוושט ואחר כך נמצאת גרגרת (פסולה) [שמוטה] ואינו ידוע אם קודם שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק לאיסור. ובמקום ששחט ומצא סימנין עקורין ושחוטה ואינו ידוע אם קודם שחיטה נראה אם כששחט טבח תפס סימנין בידו ושחט טריפה שאין ידוע אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה נשמטו וכל ספק בשחיטה טריפה. ואם לא תפס בסימנין לא היו נשחטין וזהו שאמרנו [נ"ד ע"א] אי אפשר (לשחיטה) [לשמוטה] שתיעשה שחיטה. ואמר רב נחמן עליה לא שנו אלא שלא תפס בסימנין ושחט אבל תפס בסימנין ושחט טריפה איפשר לשחיטה ולר' יוחנן שאמר יבוא ויקיף כיון שתפס בסימנין זה ושחט עיקור ואינו צריך להקיף וצריך טבח לילמד הילכות שחיטה ואחר כך יהא מותר לישראל לוכל מן הבשר ששוחט.
<h2>דף נה.</h2>
כוליא מלאה מוגלא טריפה. ניטל הטחול כשרה אמר רב עוירא לא שנו אלא ניטל אבל ניקב טריפה. ואמר במערבא אין הלכה כרב עוירא אלא אף ניקב כשרה והוא שאמר שניקב בדקו אבל בעוביו טריפה. ואם נשתייר בו כעובי דינר של זהב שלא ניקב כשרה.
כשנמצאין שני טוחלין מותר ואם לא נמצאין כל עיקר מותר. כוליא כשלא תימצא כל עיקר מותר ואם נמצאין שלש כוליות כשרה. דתני (בכורות ל"ט) ואת שתי הכליות לא בעל כוליא [אחת] ולא בעל שלש משאסר המקום אצל גבוה מכלל דלהדיוט מותר. ואם יש כוליא שקטנה מחברת' וישנה כשיעור הימצא כשרה פחות מכן טרפה.
כוליא שלקתה אין צילא אין גהיא מותר ואם לאו טרפה. אודנא של ריאה שאחוזה בדופן טריפה באקא דעטמא דנישיף מן דוכתיה בדקינן ליה אין איתנהו לשוריאתי דבין אסיתא לבוכנא כשירה ואי לא איפסק ניביה טריפה. והלכה אפילו נפסקו כשירה עד דמתעכלין אתעכולי טריפה מזירקי היד אסורין.
<h2>דף נה:</h2>
וחרותא בידי שמים ת"ר אי זה היא חרותא כל שצמקה ריאה שלה בידי שמים כשרה בידי אדם פסולה ר' שמעון בן אליעזר אומר אף ביד כל הבריות בידי שמים ממה הוה מברקים ורעמים. בידי אדם ממה הוה ששוחט חברתה בפניה. מעשה היה ושחט טבח בפני בהמות ונמצאו שצמקו ריאתן ביד כל הבריות שראתה ארי או זאב או שמעה קולם והובעתה.
<h2>דף נז.</h2>
בהמה שנשברו רגליה מן ארכובה ולמעל' טריפ' מן ארוכב' ולמטה כשירה. אמר רב שמוטת יד בבהמ' כשיר'. שמוטת ירך בעוף טריפ' שמוטת גף בעוף טריפ'. חישינו שמא תינקב הריאה.
<h2>דף נז:</h2>
עוף שנשבר' רגלו תחת צומת הגידין כשר. למעל' מצומות הגידין טריפ'. והיכן צומת הגידין בארכובה במקום שהגידין צומתין. ובעוף כשמצפץ אתה לצומת הגידין ששה עשר חוטין אם נפסק אחד מהן טריפה.
ודרוס' ונשבר' השזרה צריך לשהותו שנים עשר חודש ואם שהתה כשר. ואם נקבה היא ונתעבר' וילדה מותרת לשחט' קודם י"ב חודש. ואמרו חכמים הלכ' בזכר כל י"ב חדש ובנקבה כל שאינו יולדת.
<h2>דף נח.</h2>
תרנגולת טריפ' ביצתה אסור ודנביל' מקולי בית שמי ומקולי בית הלל אסור. ותרנגולת שנפל עליה חתול ונמלטה ממנו אותן ביצים שטוענת בתחלה אסור עד שתספוק ואחר כך תטעון. דאמר אמימר בצים דספק דרוסה פעם ראשונה נשהא אותן אם חוזרין וטוענין מותרות ואם לאו אסורין.
<h2>דף נח:</h2>
בהמ' שיש לה חמש רגלים או שלש אם חסר ויתר ברגליה אחרונות טריפ' ואם בראשונות כשר.
כשנמצאין שתי סניי דיבה ואין שופכין זה לזה טריפה.
בהמה שעמד בה דם או שנכנסה בה קיטור או שנפל' במים קרים או ששת' מים קרים או שאכל' הירדוף או סם המות שמתים ממנו בהמות ואין מתים בו בני אדם או פילפלין או עיקר אגדנא או עלה שחלתית ומתירא שמא תמות אם שחטה כשירה אם האכילה קורט חילתות חישינו שמא נקבו בני מעיה וטריפ'. ואם מסם המות שמתים בני אדם ממנו או נשכה כלב שוטה או נחש משום טריפ' מותר ואסור משום סכנת נפשות.
<h2>דף נט.</h2>
בהמה שנמצא' שנשברו רגלי' אע"פ שישנו לצומת הגידי' חישינו שמא נשכה נחש ואסור לוכל ממנה בשר כשהוא חי ולבשל בקדירה אלא תולין אותה בשפוד או בתנור אם עומדת בשפוד לא נשכה נחש ואם נופלת וודי נחש הקיש' ואסור.
ואיל וצבי ויחמור חייבין בשחיטה בשני סימנין כבהמה יתירין על הבהמה כסואי הדם וחלבן מותר דכתי' כי כל אוכל חלב מן הבהמה וגו' יצאו אילו שאין מקריבין חיה וגיד הנשה שלהן אסור כבהמה.
<h2>דף עד.</h2>
ובר נכיסתא ניתור בשחיטת אמו מה טעם שכתב כל בהמה כל שבבהמה תאכלו ואין צריכין ניקור מה טעם ירך אמו הוא ודמו ודאי אסור וצריך לקרוע כריסו ולהוציא דם שיש בו ואם מבקש ליתנו בקדירה צריך למולחו.
<h2>דף עו.</h2>
עוף שנשבר' רגלו תחת צומת הגידין כשר. למעל' מצומות הגידין טריפ'. והיכן צומת הגידין בארכובה במקום שהגידין צומתין. ובעוף כשמצפץ אתה לצומת הגידין ששה עשר חוטין אם נפסק אחד מהן טריפה.
<h2>דף עו:</h2>
בהמה שנשבר בה עצם ויוצא לחוץ אם עור ובשר חופה את רובו כשר ואם לאו (כשר) [טריפה] ורובו שאמר לרוב אורכו ורוב הקיפו.
<h2>דף עז.</h2>
בהמה ששחטה ומצא בה שילי' למי שדעתו יפה מותר לוכל שלייה ודיי יצאת מקצת שילה אם קודם שחיט' אסור לוכל השילי'.
<h2>דף עח.</h2>
ושור או שה וגו' שור לא חיה שה לא עופות. צבי הבא [על העז] וילדה צבי אסור לשוחטו הוא ואמו ביום אחד. אבל תייש דבא על הצביה וילדה גדי מותר לשוחטו הוא ואמו ביום אחד.
וטבח ששחט אותו ואת בנו כאחד מלקים אותו ובשרם לוכל מותר.
<h2>דף עח:</h2>
ואותו ואת בנו נוהג בנקיבות ואינו נוהג בזכרים שאסר המקום בהמה אבל חיה ועוף מותר לשחוט.
<h2>דף פא:</h2>
ובמקום ששחט גוי אם מותר לשחוט בת אחריה. ואין חוששין משום אותו ואת בנו.
ומי ששחט ראשון ולא נשחט' יפה כגון השוחט ונתנבלה בשחיט' והנוחר והמעקר מותר לשחו' אחריו מה טעם לא תשחטו אמר הקב"ה וזו אינה שחיטה.
<h2>דף פב.</h2>
ואם שוחט שנים אותו ואת בנו אחרון חייב מה טעם שכתב לא תשחטו.
<h2>דף פג:</h2>
והשוחט חיה או עוף אווזים ותרנגולין חייב לכסות דמיהן. וצריך ליתן עפר למטה קודם שחיט' ועפר למעל' אחר שחיט' ומי ששחט ולא נשחט יפה פטור מלכסות.
<h2>דף פד:</h2>
ומותר לשחוט לחולה [בשבת] ואסור לכסות את דמו בשבת. מה טעם שאיפשר לכסותו בערב.
<h2>דף פו.</h2>
ובמקום ששוחטין חרש שוט' וקטן אע"פ ששחטו שחיטה כשרה פטורין מלכסות אבל אחרים שראו אותן חייבין לכסות.
<h2>דף פו:</h2>
ואחר לברך אחר שמכסה אשר קידשנו במצותיו וציוונו על כסוי הדם. ומי שמבקש לשחוט עשרה תרנגולין ושחט אחד וספר יכסה ואחר כך יברך וישחוט האחרים.
<h2>דף פז.</h2>
וחייבין לכסותו במה ששחט שלא יכסנו ברגל שלא יהו המצות בזויות עליו.
<h2>דף פט:</h2>
ואיל וצבי ויחמור חייבין בשחיטה בשני סימנין כבהמה יתירין על הבהמה כסואי הדם וחלבן מותר דכתי' כי כל אוכל חלב מן הבהמה וגו' יצאו אילו שאין מקריבין חיה וגיד הנשה שלהן אסור כבהמה.
<h2>דף צג.</h2>
חמשה חוטין יש בעוקץ שלשה מימין ושנים משמאל שלש' מופצלין לשנים ושנים מופצלין לשל' שלש' תצא ממנה שאם שולפן עד שהן חמין משתלפין ואם לאו צריך לחטט אחריהן ת"ר חמשה חוטי הויין (דכפלא) תלתא משום תרבא ותרין משום דמא [דכפלא] דטחלא ודכולייתא אסירין משום דינקין מתרבא דידיה ודלועא אסירין משום דמא נפקא מינה הנך דתרבא אע"ג דמחתך להו ומלח להו אסירין דינקין מתרבא. הנך דדמא אי מחתיך להוא ומלח להו שרו אי נמי מטוי להו דבלי' דמיהו ושרו. ת"ר חמשה קרמי הויין דכפלא דטחלא ודכולייתא אסירין משום חלבא דסוקרא ורביעי משום דמא וקרמי נמי הם כחוטי. ראש מעיא באמתא בעי גרדא וזה הוא חלב על הדקין. קיבתא והובלילא וביכסי כל תרבה דאיכא עליהון אסור ובעי גרדא. גיד הנשה בעי לחטוטי בתריה כל היכא דאיתיה. מזירקי דידא אסירין.
<h2>דף צו:</h2>
ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסור'. אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל ניצלה בה קולף ואוכל עד שמנונותו.
<h2>דף קג:</h2>
ואסור לוכל גבינה עם בשר עוף ובשר בהמ' וחיה אחרהן שכך אמרו חכמים כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבין לבדן מותר.
<h2>דף קט.</h2>
וכן הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו אחר בישולו ומותר.
<h2>דף קיא.</h2>
הכבד אוסרת ואינה נאסרת שבמקום שנשלקה עם הבשר או עם כל דבר אוסרת והיא נאסרת נשלקה בפני עצמה מותר לבשלה עם כל דבר ובלבד שלא ישלוק אותה בכלי חרס. כבד תחת הבשר מותר לצלות על גבי בשר אסור. ואם יש בה בידווגי אפילו תחת הבשר אסור ומה שנה מדם הבשר שוכין דם הכבד קופה. כבד צריך לקורעה שתי וערב.
כבד שצלאה בשלומה ולא הפסיקה פוסקה ומוציא דם שיש בסימפונה ואוכלה.
<h2>דף קיא:</h2>
חמשה דברים אמרו חכמים סכין וקערה ובשר כבד ומצוי שהניח תחת הבשר ודגים ועופות. סכין ששחט בה אסור לוכל בה רותח מפני שהיא פולטת דם. קערה שמלח בה אסור לוכל בה רותח מפני שהיא פולטת דם. כבד שחתך עליה בשר אסור באכיל' במה דברים אמורים בזמן שנראת כדם אבל נראת כמים אדומים מותרת באכילה. מצוי שהניח תחת הבשר אסור באכילה. ובמה דברים אמורים בזמן שלא המתינו לה עד שיפסקו מים אדומים כדם אבל המתינו לה מותרת באכיל'. דגים ועופות שנמלחו זה עם זה אסור באכיל'. במה דברי' אמורים בזמן שעופות מלמעל' ודגים מלמטה.
סכין ששחט בה אסור לחתך בה בשר רותח. אמר רבא הלכה כמשנה זו.
<h2>דף קיג.</h2>
אמר שמ' אין הבשר יוצא מידי דמו עד שימליחנו יפה יפה וידיחנו יפה יפה. אתמר ר' הונא אמר מולח ומדיח. במתניתא תני מולח ומדיח ומולח ולא פליגין כאן שהדיחו בבית טבח. רב דימי מנהרדעא מולחו במלח עבה ומנפצו. אמר רב משרשיא אין מחזיקין דם בבני מעים תרגומה כרכשתא ומעיא והדרא דכנתא אבל כנתא אסור להשליך בקדיר' ואע"פ שמולח ומדיח יפה.
<h2>דף קטז:</h2>
בהמה שינקה חלב טמא כששחטה מסת הנמצאת בקיבה אסור. בהמה טריפה אסור חלבה. וספק דרוסה עד שיהיו לה שנים עשר חודש אסור על חלבה.
<h2>דף קיז.</h2>
ואיל וצבי ויחמור חייבין בשחיטה בשני סימנין כבהמה יתירין על הבהמה כסואי הדם וחלבן מותר דכתי' כי כל אוכל חלב מן הבהמה וגו' יצאו אילו שאין מקריבין חיה וגיד הנשה שלהן אסור כבהמה.
